<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן — פי' אע"פ שדינן לישחט בצפון ושינה ושחטן בדרום — לא יצאו מקדושתן, ומי שנהנה מהן בשוה פרוטה חייב להביא קרבן מעילה אשם כסף שקלים.
<b>הערוך ערך מעלגא</b>
<h2>דף ג:</h2>
<b>פסחים ס"ג ע"ב] דתנן השוחט את התודה בפנים (לחומה) [ולחמה] חוץ לחומה — לא קדש הלחם. מאי חוץ לחומה ר' יוחנן אמר חוץ לחומת בית פאגי... ר"ל אמר [אפילו] חוץ לחומת עזרה [לא קדש] — פי' חומת בית פאגי הוא חומת ירושלים. [הערוך ערך בית פאגי</b>
חומת בית פאגי — שם מקום חוץ לירושלים. פ"א, בע' בית פאגי.
<b>הערוך ערך פגי</b>
<h2>דף ז.</h2>
[חולין קי"ז ע"ב] העור והרוטב והקופה והאלל. ובגמ' דחולין (קכ"א.) מאי אלל, א"ר יוחנן, מרדקא — פי' מרדקא כגון בשר מת. ר"ל אמר בשר שפולטתו סכין מעל הכבש — ונשאר בכלל העור. ואמרו, אליבא דמאן דאמר מרדקא, כי איכא כזית מאי הוה, עץ בעלמא הוא וסוגיא כר"ל זה פי' ר"ח ז"ל. פ"א, בשר שפלטתו סכין ומעט בכאן ומעט בכאן בכל העור. ותרג' "מרגלים" (בראשית מ"ב, ט') אלילין, שחופרין כל הארץ בכאן ובכאן לא ינוחו במקום אחד. "רופאי אלל כלכם" (איוב י"ג, ד') תרג' כמאסי אלל דמורדקא דפלטיה סכינא הכדין כלכון.
<b>הערוך ערך אללגא</b>
<h2>דף ז:</h2>
אימורין — למה נקראו החלבים אימורים, שהן מורים ואדונים על כל האברים ועולים על גבי המזבח לחלק אדון העולם.
<b>הערוך ערך מרגב</b>
אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים לא ירדו נעשה לחמו של מזבח — "לחם אשה" (ויקרא ג', י"א) "ולחמם כגללים" (צפניה א', י"ז) פי' בשר קורין בל' ישמעאל לחם.
<b>הערוך ערך לחםגב</b>
<h2>דף ט.</h2>
טבול יום — פירוש שהיה טמא וטבל אבל לא בא השמש עליו.
<b>הערוך ערך טבלגב</b>
מחוסר כפורים — פי' שטבל והעריב שמשו ועדיין לא הביא קרבן כפרה.
<b>הערוך ערך חסר</b>
ומועלין בהן בבית הדשן עד שיותך הבשר — פי' מלשון "כהתוך כסף בתוך כור" (יחזקאל כ"ב, כ"ב), "ויתכו כמים שאגותי" (איוב ג', כ"ד).
<b>הערוך ערך תךגא</b>
זבחי שלמי צבור — פי' אותם המביאין בעצרת כדכתיב באמור אל הכהנים "ושני כבשים בני שנה לזבח השלמים" (ויקרא כ"ג, י"ט).
<b>הערוך ערך זבח</b>
אתמר, הנהנה מאפר תפוח שעל גבי המזבח וכו' — פי' אפר תפוח היינו לאחר שהרים הדשן ושמו אצל המזבח למטה והנשאר בדשן שעל גבי המזבח היה צוברו ביחד ועושהו עגול כמין תפוח וגבוה כעין כובע, ואחר כך פושט בגדיו ולובש בגדים גרועים מן הראשונים והיה מוציאו חוץ למחנה לבית הדשן, וממנו קאמר הנהנה מאפר תפוח ר' יוחנן סבר כיון דצריך הוצאת הדשן בגדי כהונה דכתיב "ולבש בגדים אחרים" (ויקרא ו', ד') אע"פ שפחותים מן הראשונים בקדושתיה קאי ומועלין בו.
<b>הערוך ערך תפוח</b>
<h2>דף ט:</h2>
למידין לפני חכמים — לוי מר'.
<b>הערוך ערך למדגא</b>
<h2>דף י:</h2>
"כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו" (ויקרא כ"ב, ג') — בכל הקדשים הכתוב מדבר. יכול יהו חייבין עליו מיד, ת"ל, "אשר יקרב". א"ר אלעזר, וכי יש נוגע שהוא חייב, הא כיצד, כל דבר שיש לו מתירין אינו חייב עד שיקרבו מתירין וכו'.
<b>הערוך ערך קרבגב</b>
<h2>דף יא.</h2>
הדם קל בתחילתו וחמור בסופו, בתחילה — אין מועלין בו, יצא לנחל קדרון — מועלין בו.
<b>הערוך ערך קלגא</b>
הנסכים בתחילה — מועלין בהן, ירדו לשיתין אין מועלין בהן.
<b>הערוך ערך שתגא</b>
<h2>דף יא:</h2>
[חולין קי"ז ע"א] תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד — פי' מדשן אפר המערכה וקומץ ממנו בקומצו ונקראת תרומת הדשן. כשם שנאמר במנחה "והרים ממנו בקמצו" (ויקרא ו', ח') — פי' בתורת כהנים (צו פרשה א' פרק ב') "ושמו" (ויקרא ו', ג') כולו שלא יתפזר וקבלה הוא שנבלע במקומו.
<b>הערוך ערך רם</b>
אפילו תימא ר' אלעזר ב"ר צדוק דאיקלט. איכא דאמרי, לימא מתני' ר"א ב"ר צדוק ודאיקלט.
<b>הערוך ערך קלט</b>
מזבח הפנימי — הוא מזבח הזהב הוא מזבח הקטורת.
<b>הערוך ערך מזבח</b>
<h2>דף יב:</h2>
הזבל והפרש שבחצר של הקדש — לא נהנין ולא מועלין — פי' הכא נמי נימא לא מקיימא בהמה בלא פרש שלא יהא לה מקצת פרש בבטנה ולמעול ביה, אמרי, לא דמי דמה לפרשה דפרש מעלמא אתי לה לבהמה מחמת מאכל אפילו אזיל האי לגמרי מגופה אתי אחרינא כשתחזור ותאכל ולא דמי לגופה.
<b>הערוך ערך פרשגד</b>
<h2>דף יג.</h2>
הדש קלעילין בשדה הקדש — מעל — בפי' מגנצא כתוב הדש מלעין ופי' מין קטנית.
<b>הערוך ערך קלעילין</b>
<h2>דף יד.</h2>
אין מועלין לא בשפוי ולא בנביה — פי' לוקח הגזבר קורה של הקדש ומתקנה בנרגא ומה שנופל ממנו אם יהנה אדם ממנו אינו חייב קרבן מעילה מן ושפית יתיה. וכן פי' הגדילו לא ישפה (ב"ב פ"א ע"א) ניקוי ושיפוי מן האילן כגון זמורת הכרם וכיוצא בו.
<b>הערוך ערך שףגא</b>
מועלין בעצים ואין מועלין לא בשיפוי ולא בנבייה — פי' פרח.
<b>הערוך ערך נבגג</b>
<h2>דף יד:</h2>
דלמא בעי למיזגא וזאגא עליהן ואשתכח דקא מעיל בקדשים.
<b>הערוך ערך זגגו</b>
<h2>דף טז.</h2>
מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין — פי' תלש חצי זית מפרה מתה וחצי זית מגמל חי אין מצטרפין לטומאה.
<b>הערוך ערך מתגב</b>
<h2>דף טז:</h2>
אמר ליה רב יוסף האי דובקא דידך הוא — כלומר אתה הוא שדבקת זו בזו אבל לא עלה על לבי.
<b>הערוך ערך דבק</b>
<h2>דף יז.</h2>
דם השרץ ובשרו מצטרפין בכעדשה.
<b>הערוך ערך דםגג</b>
נשפך על הרצפה והיה מקומו קטפרס.
<b>הערוך ערך קטפרסגא</b>
רביעית דם שהגיס בה טהורה — פי' שניער או שהפך בה בשום דבר בעולם במקל או בכוש — טהור אותו המגיס, אע"פ שהאהיל עליו, מ"ט, כיון שהגיס בה לא סגיא, דלא חסר מרביעית ממאי דדביק למקל, הלכך טהור אותו דם ולא מטמא באהל.
<b>הערוך ערך גסגד</b>
הלך ר' ראובן בן איצטרובולי וסיפר קומי והלך וישב לו ביניהן וכו' — פי' כגון מלכות יון שקוצצין שער ראשיהן מלפניהן עד האוזן כלפי מצח כולו ומניחין השיער שכנגד בעורף נוטף ומתפזר לאחוריהן.
<b>הערוך ערך קמי</b>
<h2>דף יז:</h2>
בן תמליון צא, כיון דקרו ליה נפק אזדא — פי' שד.
<b>הערוך ערך בן תמליון</b>
נפק אזדא — פי' יצא והלך כמו "מילתא מיני אזדא" (דניאל ב', ה'). וכן בכל מקום שיאמר אזדא פלוני לטעמיה.
<b>הערוך ערך אזדא</b>
אמר להו, שאילו כל מאי דאית לכו ועולו לבי גזא ושקלו כל מאי דבעיתו.
<b>הערוך ערך גזגב</b>
כל האוכלים מצטרפין בכחצי פרס — לפסול את הגויה, במזון שתי סעודות — לעירוב, כביצה — לטמא טומאת אוכלין, כגרוגרת — להוצאת שבת, ככותבת — ליוה"כ. כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית — פי' פרס חצי חלה, שהוא כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס כלומר אם אכל מעט לחם טמא ומעט בשר טמא אם יש בשניהם שיעור חצי פרס נטמא גופו מלאכול בתרומה, וזו היא טומאת גויות, ועל זה (התקין)
<b>התקיף] רבינא אם שהה מתחילת אכילת נותר או פיגול שאיסורו כזית ואכל במעט מעט עד שהשלימו לכזית כשיעור פרס נצטרפו כל האכילות וחייב, ואם שהה יותר מזה אין מצטרפין אלא בטל המעט במיעוטו, ואכילת אוכלין טמאין חצי פרס מעט מעט כשיעור שהיית אכילת פרס מצטרפין ונטמא הגוף, ואם הוא שיעור שיהוי יותר מזה בטלו האוכלין, וכשיעור אחד לכזית שיעור אחד לחצי פרס. ופריק לה רב פפא, הנח לטומאת גויות דמדרבנן היא לפיכך מקילין בה זה פי' ר"ח ז"ל. ורבינו נסים זצ"ל פי' טומאת גויות לאו דאורייתא מי שאכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין שפוסל את התרומה ומי"ח דברים שגזרו בו ביום ההוא, דתנן (זבים פ"ה מי"ב) ואלו פוסלין את התרומה, האוכל אוכל ראשון ואוכל שני והשותה משקין טמאין, ואמר בגמ' דיציאת השבת (י"ד ע"א) אוכל ראשון ואוכל שני מ"ט גזרו בהן רבנן טומאה, ושניא מטומאה דאוריתא דאילו טומאה דאוריתא טמא לתרומה טומאת ערב ובעי הערב שמש והאי כיון דטבל טהור ולא בעי הערב שמש, דתניא בסיפרא (פרשה שמיני פרשה ה' פרק ז') אין האוכל אוכלין טמאין ולא השותה משקין טמאין טמא טומאת ערב. [הערוך ערך גויהגא</b>
רב אשי אמר, ראשון ושני לגבי שלישי בני חדא בקתא אינון — (שבת ע"ז) בקתא בי עקתא פירוש בית קטן שאינו אלא ד' אמות על ד' אמות ואינו גבוה למעלה אלא כג' אמות לפיכך קורא אותה בי עקתא כלומר מקום צר הוא ושני ענינים לביקתא יש לשון שכינות ויש לשון בית.
<b>הערוך ערך בקתא</b>
<h2>דף יח.</h2>
העור והמפץ — מצטרפין זה עם זה — פי' כמין מחצלת עשויה מן חילף ומן כיוצא בה.
<b>הערוך ערך מפץ</b>
לאחיזה כל שהוא. מאי לאחיזה, אמר ר"ל בשם ר' ינאי, שכן עומד (וטולא)
<b>לטולא] — פי' ראוי [הוא] אותו משהו בגד לאורגים שכשהוא מחליק את המטוה של אריגה בסובין או בכלום דבר כדי לחזקו כורך משהו בגד על האצבע ומחליק את הטווי, ואותו סמרטוט שעל אצבעו משמר אצבעו שאינו מחתכו החוט, ואותו שכורך באצבעו נקרא טולא, וראוי נמי לקוצצי תאנים אותם שמבקעים את התאנים ומולחין אותן כורכין משהו על אצבען שלא יגע בשומן התאנים. [הערוך ערך טלגב</b>
הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש אע"פ שלא פגם — מעל.
<b>הערוך ערך פגםגג</b>
קטלא בצוארה, טבעת בידה — פי' תכשיט שעושין בצואר האשה והוא רחב שחונקת עצמה ודוחקת בבשר צוארה ואין לה צער ונראת כבעלת בשר, ובל' חכמים בארץ ישראל פתיכאתא ובלעז מורינא, וי"מ מלשון "הן יקטלני" (איוב י"ג, ט"ו).
<b>הערוך ערך קטלגב</b>
בלבושא מציעאה ומלמלה — פי' בלבוש הלובש בין זה לזה שאינו פוגם עד זמן מרובה. מלמלה — בגד של צמר דק כדגרסינן בגיטין (נ"ט ע"א) שנמתח ונמלל דהוי כאמגוזא שכל כך דק שכורכין אותו ואינו גדול יותר מאגוז, וכיון דדמיו יקרים אינו לובשו אלא פעם ופעמים בשנה ומשמרו הרבה שלא יפגם ואינו פוגם עד זמן מרובה. ...צמרי ופשתי ושמני תרגומו כסות מילא ובוץ משוח.
<b>הערוך ערך מלגא</b>
<b>סוכה י"ז ע"ב] המקצע מכולם טפח על טפח — טמא — פי' שחתכן. [הערוך ערך קצעגב</b>
המקצע מכולם טפח טמא... וראוי לטלאי ע"ג חמור — פי' מלשון "בלות ומטולאות" (יהושע ט', ה').
<b>הערוך ערך טלגב</b>
<h2>דף כ.</h2>
נתנה לבלן — פי' בעל המרחץ שמשמש לבני אדם ומדליק האש של מרחץ.
<b>הערוך ערך בלןגא</b>
מאי איריא רהיט ותני הדר בבית מערה.
<b>הערוך ערך רהטגא</b>
<h2>דף כ:</h2>
סבר ואכל ציפרי פרח ליביה כציפרא — פי' המקיז דם.
<b>הערוך ערך סברגד</b>
[נדרים נ"ד ע"ב] סוף אוכלא — פי' כשעבר הכאב ונשתייר מעט שאוכל לו.
<b>הערוך ערך אוכלא</b>
<h2>דף כא.</h2>
הבא לי מן החלון והביא לו מן הגלוסקמא — "ויושם בארון" (בראשית נ', כ"ו) תר"י ושוון יתיה בגלוסקמא, ובגמ' דפ' כל הגט (גיטין כ"ח ע"א) מאי גלוסמקא, אמר רבה בר שמואל, טליקא דסבי, ובלשון יון תיבה — גלוסקום. ויש ספרים שכתוב בהן דלוסקמא.
<b>הערוך ערך גלסקם</b>
זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת מעטן אבל לא זיעת קופה.
<b>הערוך ערך זעגב</b>
<h2>דף כא:</h2>
באתרא דכיילי בכני כנא כנא בפרוטה — פי' מדה.
<b>הערוך ערך כןגג</b>
<h2>דף כב.</h2>
[חולין י"ד ע"א] ומיחל ושותה דברי ר"מ. ס"א, ומתחיל ושותה מיד — פי' הלוקח יין מבין הכותים אומר, ב' לוגין שאני עתיד להפריש תרומה הרי הן בתחתית הנוד וכן המעשר אחריהן, והוא כגון נוד שיש בו ק' לוגין יין, והוא בדרך ואין אצלו כלי אחר, ושאר יין שבנוד חולין. ורב האי פי' מוהל ושותה כמו "סבאך מהול במים" (ישעיה א', כ"ב). פי' לכשיבקע הנוד בערך בקע.
<b>הערוך ערך חלגא</b>
